<h1>איסור והיתר לרש"י סימן קל"ג</h1>
<h2>דף כז.</h2>
גזרת צבור. וששאלת על מי ששמע צבור ממשמשין עליו לגזור גזירתם עליו וקפץ ונשבע שלא לקיים גזרתם עליו ואח"כ גזרו עליו צריך לקיים גזירתם או אינה חלה על שבועתו כך ראיתי שהנשבע לעבור על דברי צבור נשבע על שוא הוא ואלו התרו בו חייב מלקות דאורייתא משעת שבועה וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס ולא נפטר מגזרת צבור אם בדין גזרו עליו ואף על פי שקדמה שבועתו לגזרתם שהרי נשבע לבטל את המצוה לסור מחקי הצבור ולא לידון במשפטי ישראל ותנן איזהו שבועת שוא שחייב על זדונה (כרת) [מכות] שכיון שנשבע לעבור על התורה הרי נשבע על מה שאי אפשר שהרי מושבע ועומד מהר סיני על עשה ועל לא תעשה בארור בכלל ארור (ברוך) בפרט ברוך בכלל [ברוך] בפרט ואין לך כל מצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות ושבועות הראשונים קדמה לשלו ולוקה והתלמיד האומר נשבע לבטל את (דבריו) [המצוה] פטור מכלום טועה בדבר משנה הוא שהרי שנינו איזהו שבועה שחייבין על זדונה מכות וטועה במקרא הוא דכתיב לא ינקה ד' הוא דלא ינקה אבל בית דין של (מעלה) [מטה] מלקין אותו ומנקין אותו ואם לא התרו בו ולא נתן למלקות בית דין הרי הוא בכלל לא ינקה וענוש עולמית שעשה שתים נשבע לשוא והוציא שם שמים לבטלה כתיב את ד' אלקיך תירא ומה ששנינו נשבע לבטל את המצוה פטור לענין שגגה שנינו ולענין עולה ויורד שהנשבע לבטל ושגג ולא בטל או נשבע לקיים פטור מקרבן דמתמעטו מקראי מה הטבה רשות אף הרעה רשות אבל לוקה הוא על שהזיד לישבע לשוא.
